מחקר שנערך לאחרונה מצא כי לטיפול קודם באוסטאופורוזיס הייתה השפעה שונה על העלייה בצפיפות העצם לאחר טיפול ב- Romosozumab, אך לא הייתה השפעה על קצב העלייה בצפיפות העצם בטיפול המשך עם Denosumab
מחקר שנערך ביפן מצא כי בקרב מטופלות שקיבלו טיפול קודם באוסטאופורוזיס ולאחריו טופלו ב- Romosozumab (ROMO) הייתה לסוג הטיפול הקודם השפעה שונה על העלייה בצפיפות העצם. המחקר הנוכחי בא לבחון את ההשפעות של טיפול קודם באוסטאופורוזיס על התגובה לטיפול ב-ROMO ולאחריו ב-DMAb במטופלות עם אוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר. המחקר פורסם ב- Osteoporosis International ב-1 באפריל 2022.
המחקר כלל מטופלות שלא קיבלו טיפול קודם (n=55), ומטופלות שקיבלו טיפול קודם בביספוספונטים (n=37), DMAb (n=45) או ב- Teriparatide (n=17).
הגיל הממוצע של המטופלות היה 74.6 ומדד T score הממוצע של עמוד השדרה המותני היה – 3 ושל הירך היה -2.6.
במסגרת המחקר, הטיפול הוחלף ל-ROMO למשך 12 חודשים, ולאחר מכן ל-DMAb ל-12 חודשים נוספים.
התוצא הראשי היה הצפיפות המינרלית של העצם (BMD – Bone mineral density) לאחר 12 חודשים ולאחר 24 חודשים.
תוצאות המחקר מצאו עלייה בצפיפות העצם לאחר 12 ו-24 חודשים של עמוד השדרה המותני במטופלות שלא קיבלו טיפול קודם (18.2% ו-22.0%), ובמטופלות שטופלו בביספוספונטים (10.2% ו-12.1%), DMAb (6.6% ו-9.7%) ו- Teriparatide(10.8% ו-15.0%) (P < 0.001 בין הקבוצות לאחר 12 וגם 24 חודשים), ובצפיפות העצם של הירך במטופלות שלא קיבלו טיפול קודם (5.5% ו-8.3%), ובמטופלות שטופלו בביספוספונטים (2.9% ו-4.1%), DMAb (0.6% ו-2.2%) ו- Teriparatide(4.3% ו-5.4%) (P < 0.01 בין הקבוצות לאחר 12 חודשים ו- P < 0.001 לאחר 24 חודשים), בהתאמה.
אחוז השברים הנמוך ביותר במהלך המחקר נמצא בקרב הנשים שלא טופלו בעבר או שטופלו ב Teriparatide.
לא היה הבדל בקצב העלייה בצפיפות העצם בין הקבוצות במהלך השנה השנייה בה טופלו ב DMAb.תוצאות מחקר זה עשויות לסייע בפיתוח פרוטוקולי טיפול יעילים יותר הכוללים מתן DMAb לאחר ROMO.
Osteoporos Int 33, 1807–1813 (2022)