מעבר לטיפול ב-Romosozumab (איבניטי) לאחר 12 חודשי טיפול ב-Denosumab (פרוליה) מוביל לשיפור צפיפות העצם בעמוד שדרה מותני ולשמירה על צפיפות העצם בכלל ירך, תוך מניעה אפשרית של עליה מהירות ברמות סמני שחלוף עצם מעבר לערכים הצפויים עם הפסקת טיפול בפרוליה, כך עולה מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו בכתב העת Journal of Bone and Mineral Research Plus.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Romosozumab הינו נוגדן חד-שבטי בעל השפעה כפולה להעלאת בניית עצם והפחתת ספיגת עצם, אשר הוכח כטיפול המפחית את הסיכון לשברים בתוך 12 חודשים. בניתוח פוסט הוק הם בחנו את ההשפעות של Romosozumab לאחר 12 חודשי טיפול בפרוליה בנשים לאחר-מנופאוזה עם מסתם עצם נמוכה, אשר לא קיבלו טיפול קודם לאוסטיאופורוזיס.
המחקר בשלב 2 כלל נשים לאחר-מנופאוזה עם מדד T-score בטווח בין 2.0- עד 3.5- בעמוד שדרה מותני, כלל ירך, או צוואר ירך. המשתתפות חולקו באקראי לפלסבו או משטרים שונים של טיפול ב- Romosozumab מתחילת המחקר עד ל-24 חודשים, עם הקצאה אקראית חוזרת ל-12 חודשי טיפול בפרוליה או פלסבו (חודשים 24-36) ולאר מכן, כל הנשים טופלו ב- Romosozumab חודשי במינון 210 מ”ג למשך 12 חודשים (חודשים 36-48).
החוקרים התמקדו כעת בשינוי בצפיפות העצם וברמות P1NP ו-β-CTX בתת-קבוצה של נשים שחולקו באקראי לפלסבו למשך 24 חודשים, חולקו באקראי בשנית לפרוליה (16 נשים) או פלסבו (12 נשים) למשך 12 חודשים ולאחר מכן טופלו ב- Romosozumab במשך 12 חודשים.
בנשים שחולקו באקראי לזרוע הפלסבו ולאחר מכן לטיפול בפרוליה, טיפול ב- Romosozumab במשך 12 חודשים שמר על השיפור בצפיפות העצם שהושגה במהלך הטיפול בפרוליה בכלל ירך (שינוי ממוצע מתום הטיפול בפרוליה של 0.9%), עם עליה נוספת בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני (שינוי ממוצע מתום הטיפול בפרוליה של 5.3%).
עם מעבר ל- Romosozumab (חודשים 36-48), מדדי P1NP ו-β-CTX שבו בהדרגה לערכי הבסיס מהערכים הנמוכים במהלך הטיפול בפרוליה.
מעבר ל- Romosozumab לאחר 12 חודשי טיפול בפרוליה הוביל לשיפור צפיפות העצם בעמוד שדרה מותני ולשמירה על צפיפות העצם בכלל ירך תוך מניעה אפשרית של העליה המהירה ברמות סמני שחלוף עצם מעבר לצפוי בעקבות הפסקת טיפול בפרוליה.