מערכת אימדזולטופיי (IDegLira) הינו תכשיר משולב ביחס קבוע fixed-ratio combination (FRC) המכיל אינסולין בזאלי ארוך טווח מהדור החדש ואגוניסט לקולטן GLP-1 (טרגלודק+לירגלוטייד) הניתנים יחד בזריקה אחת. התכשיר המשולב הראה יעילות באיזון הסוכרת מסוג 2 ובהשגת יעדים מטבולים במגוון מחקרים קליניים ובנתוני עולם אמיתי. השיפור בהצמדות לטיפול (adherence) והשפעתו על תוצאת הטיפול, במיוחד בקרב מטופלים שעברו משימוש באינסולין ו-GLP-1RA בנפרד לשימוש בתכשיר המשולב של זולטופיי, טרם נבדקו עד כה.
במחקר זה נבדקו תוצאי איזון הסוכרת, המדדים המטבוליים והדבקות לטיפול כנתוני עולם אמיתי בישראל בקרב חולי סוכרת מסוג 2 אשר עברו לטיפול ב-IDegLira מטיפול בתרופות אחרות להורדת הגלוקוז.
המחקר הוא רטרוספקטיבי תצפיתי באמצעות נתונים ממכבי שרותי בריאות בחולי סוכרת מסוג 2 מבוגרים אשר החלו טיפול ב-IDegLira בין יולי 2017 לאוגוסט 2018. נתונים נאספו על תוצאי ההמוגלובין המסוכרר (HbA1c), שינוי במשקל, פרמטרים מטבוליים, מינון והצמדות לטיפול כפי שנמדד בכיסוי תרופתי proportion of days covered(PDC) , מתחילת הטיפול ולמשך 180 יום.
413 חולים השלימו טיפול במשך 180 יום נכללו בניתוח התוצאות לפי הפרוטוקול. ממוצע הגילאים של קבוצה זו היה 63.8 ± 8.9 שנים, 45% היו נשים ו79.2% אובחנו עם סכרת למעל 10 שנים. 93% מהמטופלים היו על טיפול בהזרקה טרם ההחלפה לזולטופיי. המוגלובין המסוכרר הממוצע היה 8.6 ± 1.4% וה-BMI 32 ± 4.8 kg/m2.
בממוצע של כלל חולים אלו, אשר הועברו מקבוצות טיפולים שונות, נמצאה ירידה מובהקת של 0.65%- ברמת ההמוגלובין המסוכרר לאחר 180 יום טיפול בהשוואה לתחילת הטיפול (95% confidence limits [CL] – 0.78, – 0.52; P<0.001).
ירידות מובהקות בהמוגלובין המסוכרר נצפו בכל תת הקבוצות אשר טופלו בשילובי תרופות שונות להורדת גלוקוז לפני המעבר לזולטופיי, בטיפול באינסולין בלבד, GLP1-RA או MDI, כאשר הירידה הגבוהה ביותר (1.87%-) היתה בקרב המטופלים אשר הועברו מטיפול פומי בלבד לטיפול בהזרקה של IDegLira (95%; n=29 CL – 2.50, – 1.23; P <0.001).
הקבוצה הגדולה ביותר היתה זו בה החולים היו הן על טיפול באינסולין והן על GLP-1RA כשתי זריקות נפרדות (loose-dose combinations ), ועברו לזריקה הבודדת של IDegLira (n=247, 59.8%). בקבוצה זו נצפתה ירידה בהמוגלובין המסוכרר של 0.45%- (95% CL – 0.57, – 0.27; P<0.001). במקביל השתפר הכיסוי התרופתי של אינסולין ו-GLP-1RA כפי שנמדד ב proportion of days covered מחציון של 60% ב-180 הימים שקדמו למעבר, ל-77.8% ב-180 הימים לאחר המעבר לטיפול בזולטופיי (interquartile range [IQR] 34.4–79.4 to IQR 65.6–90.0).
כמו כן, מעניין כי בקבוצה זו אשר עברה מטיפול בשתי הזריקות בנפרד לטיפול המשולב, מינון האינסולין לא עלה, אך מינון ה-GLP1 RA עלה. באנליזה לתתי קבוצות על סמך גיל, מין, BMI, המוגלובין מסוכרר התחלתי והיסטוריה של מחלה קרדיווסקולרית, נמצא כי הירידה בהמוגלובין המסוכרר לא הושפעה ונמצאה עקבית לכלל הפרמטרים.
מדידות של ההמוגלובין המסוכרר בזמני מעקב שונים הראו כי הירידות הגדולות ביותר הושגו סביב 180 לאחר ההחלפה לזולטופיי וכי ערכים אילו נותרו יציבים גם כ-270 יום לאחר תחילת הטיפול.
שיפור נצפה גם בפרמטרים מטבולים נוספים כמו ירידה מובהקת של mg/dL25.61 בערכי סוכר בצום (95% CL – 32.53,- 18.70; P<0.001), ירידה של mg/dL 15.61 – בטריגליצרידים ( ;95% CL – 24.68, – 6.53; P,0.001) , וירידה של mg/dL 15.74 – ב-LDL , (- 15.74 mg/dL; 95% CL – 22.55, – 8.92;P<0.001), ) בעת המעבר לזולטופיי.
לסיכום: על פי נתוני עולם אמיתי מעבר לטיפול ב-זולטופיי (IDegLira) הביא לשיפור משמעותי באיזון הסוכרת והפרופיל המטבולי בקרב חולי סוכרת מסוג 2 אשר טופלו לפני כן בתרופות שונות להורדת הגלוקוז. כמו כן, החלפה לזולטופיי הביאה לעלייה בהצמדות לטיפול ולשיפור מובהק סטטיסטי וקליני באיזון המטופלים.
Diabetes Ther. 2020 Jan;11(1):185-196